.png)
שיטת העבודה ושכול - ולס עם קייטי
טל גרנות, בגורת התוכנית שלנו ומאפשרת מורשית מטעם העמותה הישראלית, שכלה את בנה הצעיר בזמן הקורס. היתה לנו הזכות להיות איתה לאורך כל התקופה ולתמוך בה - הרבה בעזרת שיטת העבודה. טל משתפת מהחוויה שלה עם שיטת העבודה - הקושי, ההתנגדות והתמיכה המשמעותית.
בחרתי לשתף אתכם בקצת ממה שאני חווה מול העבודה בשנה האחרונה, שנה קשה וכואבת .
ייתכן ותשבו עם מרקר ותסמנו המון משפטים שבא לכם לשאול אותי האם זו האמת.
את העבודה פגשתי לפני 3 וחצי שנים, מפגש מקרי, ועד היום לא ברור לי מה היה שם שמשך אותי וסקרן אותי... אבל קפצתי למים ומודה על כך עד היום.
במשך שנתיים וחצי למדתי לרקום מחדש את חוטי חיי. מול ילדיי אהובי נפשי, מול הנמסיס שלי, אמא שלי, בעבודה ובכל מקום, ראיתי את כוחה של השיטה. נוצרו יחסים רכים וחומלים ביני לבין עצמי וביני לבין העולם.
עשיתי קורס שנתי אחד ובעיצומו של הקורס השני בא הלילה הנורא שקרע את חיי לגזרים, הלילה בו ילדי הקט נורה ונהרג. כמו לידה שמשנה את חייך לעד כך גם מוות של ילד משנה את חייך לעד... יש העולם של לפני שאני עדיין מלאת געגוע אל מי שהייתי ויש העולם עכשיו. פחות יפה, פחות שמח... כל כך הרבה כאב.
אחרי השבעה שגם עליו יש הרבה מה לספר ולחקור, הלכתי לבית הקברות והמשפט הראשון שיצא ממני היה פאק יו קייטי.... לא חווית אובדן של ילד.... איך אפשר בכלל לבקש לאהוב את מה שיש.
הייתי ממש מסוכסכת עם העבודה...המילים שלי נעלמו ונאלמו... שום מילה שכתבתי או אמרתי לא הצליחה לדייק לי בשום צורה ואופן את עצמי. פשוט לא רציתי להיות. לא ביקשתי למות. ביקשתי להיות בלי תודעה, בלי הכרה. הרגשתי שאני זקוקה להתאמת שפה. מילים שתדייקנה את מה שאני רואה ומרגישה ולא מצאתי ואני עדיין לא מוצאת.
הרגשתי שאם אני לא חושבת עליו רגע אני בוגדת בו. התמונות הקסומות שלו הכאיבו לי כי לא תהיינה תמונות עדכניות. כל זיכרון וכל בלטה בבית שלנו הכאיבה לי....
לאט לאט ולא לבד... עוד לא סמכתי על עצמי... פחדתי...התחלתי לחזור לחקור. החקירה הראשונה היתה סביב התמונה האחרונה שלו שצולמה יומיים לפני שנהרג. הוא מחייך בכל פניו וגופו. שכבתי על הספה מול התמונה וצרחתי את כאב הלא יהיה יותר. לא הצלחתי להיות בלי המחשבה. זה כל כך כאב . ואז פתחתי את העיניים והסתכלתי שוב על התמונה וראיתי את החיוך... את היופי הזה... את הגוף שרוקד.... וחייכתי.... ראיתי שהסיפור שלא יהיו יותר תמונות לא שייך לתמונה הזו...אלא אלי....
החקירה הזו, העדינות שהייתה בה, מאפשרת לי היום להסתכל על התמונה עם מודעות... האם אני רואה רק
את התמונה ואת היופי או שאני שמה שם עוד סיפור. זה הדבר שנותן לי מרחב נשימה. גם אם רק לרגע או שניים. לאט לאט התחלתי להסתכל על עוד דברים.
המיינד שלי רקד איתי ריקוד כואב ומורט נשימה. קראתי לו מיינד זדוני או שטני. הוא הכאיב לי כל כך. הוא עדיין עושה את זה. האם הייתי אמא מספיק טובה, האם הוא ידע כמה אני אוהבת אותו, האם הוא
אהב אותי. חווית החקירה של כל שאלה כזו הייתה מטלטלת. הידיעה שאין אפשרות לתקן.... שזה רק בתודעה...
לא תמיד הצלחתי להיות בשאלה 4... , ממש הרגשתי את ההתנגדות עולה ממעמקי הרחם לתוך בית החזה. למדתי לשהות במקום המתנגד, במקום שמסרב להסכים, במקום שרוצה את מה שלא יהיה. אני עדיין רוצה, רוצה לחבק אותו רק עוד פעם.
ההיפוכים גם הם פגשו ועדיין פוגשים התנגדות, חוסר יכולת להסכים.... חוסר רצון. אין תמונות עבר להשוות והעתיד כל כך מפחיד... ואני נמצאת כל יום במקום אחר....
התעקשתי ששיטת העבודה היא הדרך הנכונה לי כטיפול רגשי והצלחתי לקבל הכרה.
בשלב מסוים הבנתי שאת שלושת הימים בנם שהיינו לצדו בבית החולים אני חייבת לחקור... כתבתי יומן.... הייתי מופתעת מאייך שכל התמונות היו צרובות בתוכי רגע אחר רגע. כבר ארבעה חודשים שאנחנו חוקרות את היומן הזה... חוקרות אירוע אחר אירוע, רגע אחר רגע.... והאוויר שנכנס פנימה הוא כל כך משמעותי. גם המשפט המתנהל מזה כשנה, ועדת החקירה שהייתה, מספקים לי הרבה חומרים לעבודה.
אחת החקירות המשמעותיות הייתה סביב כתבת הסלב שערכו לאדם שהרג את בני.
חקרתי את המחשבה "כל פעם שהוא מדבר הוא הורג אותו שוב", וראיתי = ממש יכולתי לראות שאני הורגת אותו שוב בדמיון שלי כשאני מאמינה למחשבה. זו הייתה חקירה סופר משמעותית עבורי. היא אפשרה לי להפסיק להתעסק באדם שהרג את הילד שלי ולהתעסק באבל ובכאב על היעדרו, באובדן, בכאב שלי.
אז כן שיטת העבודה היא כלי עוצמתי גם בעיבוד אובדן כל כך פתאומי... אבל לעיתים אני מגלה שהמילים החסרות, שהדיכוטומיה בין צריך או לא צריך לא עובדת לי.... יונתני שלי לא היה צריך למות וזו אמת עבורי . ההיפוך לא יכול להתאים לי. הוא מת. זה הדבר היחיד שאני יכולה להסכים לו. אני עדיין בריב עם המציאות, ואני עדיין סובלת. ועדיין לא מוותרת על העבודה כדרך למצוא קצת יותר שלווה.
טל גרנות
מאפשרת מורשית, וחברת צוות ההנחיה
